פסק-דין חלקי בתיק ת"א 1087-06

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע נפגע בידו, אשר נמחצה בין דלת משאית שבה נסע עובר לפגיעה, לבין משאית אחרת שחלפה במקום. מבחינה זו, אין מחלוקת כי התובע נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 Iלהלן: "חוק הפיצויים").

המחלוקת שבין הצדדים היא באשר לשאלה, מיהו אשר יפצה את התובע בגין נזקיו בעקבות התאונה.

רקע

בתחילה הוגשה התובענה כנגד הנתבעת 5 (להלן: "קרנית") בלבד, מאחר ובידי התובע לא היו פרטים לבי המשאית אשר חלפה ופגעה בידו.

קרנית ביצעה חקירה ובעקבותיה, היא מסרה כי הנתבע 1 (להלן: "האדי") נהג במשאית החולפת וכי הנתבעת 2 (להלן: "מנורה") היתה המבטחת של אותה משאית. על כן, התובענה תוקנה באופן שהאדי ומנורה צורפו כנתבעים.

האדי ומנורה הגישו הודעת צד שלישי כנגד הנתבע 3 (להלן: "עוזיהו"), והנתבעת 4 (להלן: "כלל"), הואיל ועוזיהו היה הבעלים של המשאית, אשר אל דלתה נמחצה ידו של התובע ואילו "כלל" היתה המבטחת של המשאית אותה עת.

לאחר מכן, נמחקה "קרנית" מכתב התביעה ואולם בשלבים מאוחרים יותר, כאשר האדי ו"מנורה" כפרו בכך שהמשאית שבה נהג האדי היתה מעורבת בתאונה, צורפה "קרנית" פעם נוספת כנתבעת כמו גם עוזיהו ו"כלל", שהיו עד אותה עת צדדים שלישיים בלבד.

מצאתי לנכון לפרט את השתלשלות העניינים עד שנתגבשה זהותם של בעלי הדין בתיק זה, שכן מצאתי כי לדבר חשיבות לצורך ההכרעה במחלוקת שבפניי, אשר תוצג באופן מפורט בהמשך הדברים, כמו גם לעניין התוצאות בעקבות ההכרעה כאמור.

נסיבות התאונה

על פי תצהיר עדותו הראשית של התובע, ביום התאונה הוא נסע עם מעבידו, עוזיהו, לחברת גרפיטי באיזור התעשיה בראש העין לצורך העברת ציוד משרדי לאותה החברה.

התובע היה נוסע במשאית האיסוזו ועוזיהו נהג בה.

הוברר כי המשאית הוחנתה על ידי עוזיהו בצד שמאל של הכביש, מתוך כוונה לפרוק את הציוד המשרדי (כסאות ממשאית האיסוזו) ולהמשיך בנסיעה לחלוקות נוספות.

על פי תצהיר התובע, הוא פנה לחלקה האחורי של המשאית, על מנת לפתוח את דלתותיה האחוריות. הוא פתח את הדלת השמאלית והחל לפתוח את הדלת הימנית מתוך כוונה לקבע אותה במתקן הקיבוע של המשאית וזאת בטרם החלו התובע ועוזיהו לפרוק את הציוד.

בינתיים, עוזיהו עלה אל ארגז המשאית על מנת לשחרר את הרצועה שמחזיקה את הכיסאות שנועדו לפריקה. התובע מצהיר, כי הוא לא זוכר אם עוזיהו דומם את המנוע או לא.

על פי התצהיר, כאשר פתח התובע את הדלת הימנית - האחורית  של המשאית ובטרם קיבע אותה ובטרם פנה לפעולת הפריקה, הוא הרגיש חבטה קשה ביותר בכף ידו הימנית ממשאית חולפת (להלן: "המשאית החולפת"), אשר כנראה יצא מן המחסן, המשאית שפשפה את יד ימין של התובע ומחצה אותה אל  דלת משאית האיסוזו.

האמור בתצהירו של התובע לא נסתר בחקירות הנגדיות. במהלך החקירות הנגדיות הובררו פרטים נוספים והם, כי משאית האיסוזו חנתה כ-50-60 מטר לאחר פתח היציאה והכניסה למתחם החניה של חברת גרפיטי, וכי היא חנתה כאשר ארבעת גלגליה על הכביש, בצד שמאל של הכביש, בצד אבני השפה, בכביש שהוא חד סטרי.

על פי תצהירו של עוזיהו, הוא עצר את המשאית האיסוזו בשולי הדרך על מנת לפרוק את הכיסאות לחברת גרפיטי. התובע פתח את הדלת השמאלית מתוך שתי הדלתות האחוריות של המשאית ואילו עוזיהו עצמו נכנס אל תוך המשאית על מנת לשחרר את הרצועה שהחזיקה את הכיסאות. התובע החל לפתוח את הדלת הימנית, ומשאית גדולה וארוכה שיצאה מהמתחם "לקחה את הסיבוב לצד שמאל", שפשפה ומחצה את יד ימינו של התובע, בינה לבין ידית הדלת של משאית האיסוזו. עוזיהו שמע את הצעקה של התובע וקפץ מהארגז כדי לעזור לו. עוזיהו הצהיר, כי קיים סיכוי סביר מאוד שנהג המשאית החולפת כלל לא ראה ולא הרגיש שהוא פגע בתובע.

עוד הוגש תצהירו של האדי, בו נרשם כי התאונה אינה מוכרת לו כלל וכי הוא לא היה מעורב בה. לא ברור לו כיצד "הדביקו" לו, כלשונו, את התאונה, והוא בטוח שבזמן שהוא נהג במשאית היא לא היתה מעורבת בתאונה כלשהו, ואילו היתה מעורבת, היה מרגיש בכך.

יש לציין, כי במהלך הדיון ביום 3.4.11, הצהירו באי כוח הצדדים, שהם מסכימים לכך שאין מחלוקת שמשאית חולפת  שמספר הרישוי שלה 61-171-15 יצאה ממתחם גרפיטי ביום התאונה בשעה 11:15 כאשר היא נהוגה על ידי האדי.